החלטה בתיק עע"ם 7626-10

            לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופטת נ' בן-אור) בעת"ם 28831-07-10 מיום 13.9.2010, בו נדחתה על הסף עתירתם של המערערים, בה עתרו לעיכוב הרחקתם מישראל עד לאחר שיתקיים דיון במליאת הכנסת בהצעת חוק פרטית העוסקת בהסדרת מעמדם החוקי בישראל למשך שנה אחת על מנת לאפשר להם לעזוב מרצונם את המדינה בתום אותה שנה.

רקע והליכים קודמים

1.         כנטען בבקשה, המערערים, מאתיים במספר, מאוגדים בקבוצה בהנהגת איגוד העובדים האפריקניים. המאפיין המשותף להם הוא ותק שהייתם בארץ (שבע שנים ומעלה) והעובדה כי הינם שוהים שלא כדין בישראל. המבקשים מעוניינים לעזוב את ישראל למדינות אחרות כגון ארה"ב וקנדה על מנת שלא לשוב לארצות המוצא מהן הגיעו. לפיכך, גיבשו המבקשים יוזמה לפיה תינתן להם אשרת שהיה בישראל למשך כשנה ובכך יוכשר מעמדם בישראל על מנת שיוכלו לנקוט בהליכי הגירה למדינות אליהן הם מייחלים להגיע. לטענתם, הגדרתם כשוהים בלתי חוקיים בישראל פוגעת באפשרותם לנקוט בהליכי הגירה למדינות היעד.

2.         כפי שעולה מהרקע העובדתי המפורט בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים, ביום 3.8.2009 דחה שר הפנים את הצעתם של המבקשים לעזוב את הארץ מרצון לאחר שיקבלו אשרה זמנית למשך שנה. כנגד החלטתו זו של שר הפנים הגישו המבקשים עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (עת"ם 1633/09). עתירתם נדחתה על ידי השופט ד"ר י' מרזל ונקבע על ידו כי החלטת שר הפנים נשענה על המלצות של צוות מקצועי אשר בחן את ההצעה. ערעור שהוגש על פסק הדין לבית משפט זה (עע"ם 1602/10) נדחה אף הוא בפסק דין מיום 22.4.2010. עם זאת, נקבע על ידי הרכב השופטים א' גרוניס, מ' נאור ו-א' רובינשטיין כי "נוכח ההיבטים ההומניטאריים של העניין, נראה לנו לנכון לקבוע כי המערערים ששמם מופיע בנספח א1 לכתב הערעור (209 אנשים) לא ייעצרו ולא יורחקו מן הארץ בגין שהות בלתי חוקית במשך 90 ימים מהיום".

3.         ימים ספורים לפני תום תקופת הארכה שהעניק בית משפט זה למערערים, ביום 19.7.2010 הוגשה לבית המשפט לעניינים מנהליים העתירה נשוא הבקשה שלפניי (להלן: העתירה). בתמצית יאמר כי לב ליבה של העתירה נשען על הצעת חוק פרטית שהגישו שבעה ח"כ: ניצן הורוביץ, מאיר שטרית, דב חנין, שלמה מולה, נחמן שי, אורי אורבך ומירי רגב. עסקינן בהצעת חוק הסדר עזיבה מרצון של שוהים בלתי חוקיים (הוראת שעה), התש"ע-2010 פ/2435 שהונחה על שולחן הכנסת ביום 7.6.2010 (להלן: הצעת החוק הפרטית). הצעת חוק פרטית זו גם הביאה את המבקשים לפנות עובר להגשת העתירה למשיב בבקשה שיקפיא את ההליכים להרחקתם מהארץ לאור הצעת החוק הפרטית שיש בה להסדיר את מעמדם בישראל. עניינה של הצעת החוק הפרטית היא לאפשר לשוהים שלא כדין בישראל שמקיימים מספר תנאים מצטברים, ובין היתר נכנסו לישראל לפני ה- 1.1.2004 ושהו בה ברצף, לקבל רשיון לישיבת ביקור כמשמעותו בחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, לפרק זמן של שנה אחת, על מנת שיוכלו לעזוב את ישראל מרצונם לאחר אותה שנה. קבלת הרשיון מותנית בהתחייבות לעזוב את ישראל בתום אותה שנה וכן בהפקדת ערובה כספית להבטחת עזיבתם את הארץ.

4.         יצויין כי במועד הגשת העתירה המשיב טרם החליט בבקשתם של המבקשים להקפיא את ההליכים לגירושם מישראל לאור הצעת החוק הפרטית. במסגרת העתירה נתבקש צו ביניים. בית המשפט לעניינים מנהליים (השופט ר' כרמל) קבע בהחלטתו כי על המבקשים לפנות לבית משפט זה בעתירה מתאימה לנוכח האמור בפסק הדין בעע"ם 1602/10. המבקשים עשו כן. ביום 23.7.2010 דחה בית משפט זה את העתירה שהגישו המבקשים (בג"ץ 5557/10) בהרכב השופטים א' לוי, ע' ארבל ו-ס' ג'ובראן, בנימוק שהעתירה תיאורטית, שכן שר הפנים טרם נדרש לבקשתם של המבקשים לעכב את הרחקתם עד לאחר שהכנסת תדון בהצעת החוק הפרטית ונוכח העובדה שבאותו שלב מדובר היה בשוהים בלתי חוקיים אשר טרם בשלה יוזמתם להכשיר את שהותם בישראל. בית משפט זה לא נתן למבקשים ארכה נוספת מעבר לזו שניתנה להם בעע"ם 1602/10. המבקשים חזרו והגישו לבית המשפט לעניינים מנהליים בקשות נוספות למתן צו ביניים אך אלה נדחו. כל אותה עת העתירה נותרה תלויה ועומדת לפני בית המשפט לעניינים מנהליים.

5.         לבסוף, ביום 28.7.2010 דחה המשיב את בקשתם של המבקשים להותירם בארץ עד לדיון בהצעת החוק בכנסת. משכך, שבו המבקשים ופנו לבית המשפט לעניינים מנהליים וטענו בהודעתם מיום 5.8.2010 כי לאחר שהמשיב הכריע בבקשתם אין מדובר עוד בעתירה תיאורטית והיא בשלה להכרעה. בית המשפט לעניינים מנהליים הדגיש בפסק דינו כי החלטת המשיב, אשר צורפה להודעת המבקשים, מנומקת בכך שההליכים בעניינם של המבקשים מוצו, בעלי התפקידים השונים נדרשו לכך וגיבשו את עמדתם בהחלטות מנומקות וכי התנהלותם של המבקשים אך מיועדת "למשוך זמן". יתרה מזאת, בשל ההליכים שנקטו המבקשים חלפה ממילא שנה וכך קיבלו המבקשים דחייה בפועל של הרחקתם מישראל. כמו כן צויין על ידי המשיב כי אפשרות יישומו של ההסדר המוצע בהצעת החוק הפרטית מוטלת בספק וכי הוא מתנגד להצעת החוק הפרטית וכך ימליץ בפני הממשלה כאשר זו תובא לדיון.

פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים

6.         בית המשפט לעניינים מנהליים הדגיש בפסק דינו כי בהודעת המבקשים מיום 5.8.2010 נאמר כי "עמדתו השלילית של המשיב נגד בקשתם - ולאחר מכן נגד הצעת החוק שקידמו העותרים - כבר ידועה, אך היא אינה עניינה של עתירה זו; נוכח הגשת הצעת החוק וכל שנלווה לה, ראוי לדעת העותרים לקבל עתירתם זו ולאפשר להם בסה"כ להמתין עד הכרעת הכנסת בקריאה הטרומית". בית המשפט לעניינים מנהליים הדגיש כי מדברים אלו עולה למעשה כי המבקשים אינם תוקפים את החלטת שר הפנים אלא מבקשים לעכב את גירושם בשל הצעת החוק הפרטית. בית המשפט ציין כי למעשה לא מונחת לפניו החלטה מנהלית אותה תוקפים המבקשים. לכן, קיבל בית המשפט לעניינים מנהליים את טענת ב"כ המשיב לפיה יש לסלק את העתירה על הסף שכן אין לפני בית המשפט החלטה מנהלית אותה המבקשים מעוניינים לתקוף כאמור בסעיף 5 לחוק בתי משפט לענינים מנהליים, התש"ס-2000. בית המשפט קבע כי הצעת החוק הפרטית אינה יכולה לשמש עילה למתן סעד. מעבר לכך הטעים בית המשפט כי הצעת החוק אינה משקפת את מדיניות הממשלה, אין לדעת מהם סיכויי קבלתה, מהו המועד בו תידון וכיצד יעוצב בסופו של דבר ההסדר החוקי ככל שתצלח ההצעה את הליכי החקיקה. לסיכום הדגיש בית המשפט כי העותרים לא ביססו עילה מכוחה יש לאפשר להם להמשיך ולשהות בישראל על אף היותם שוהים בלתי חוקיים. עוד הוסיף בית המשפט כי העתירה עולה כדי ניצול לרעה של הליכי משפט וכי היא כוללנית.

            כנגד פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים מופנית הבקשה שלפניי.

תמצית נימוקי הבקשה

7.         לטענת המבקשים מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתם, שכן לטענתם למדינה לא ייגרם כל נזק ממשי אם יותר להם לשהות בישראל עד להצבעה הטרומית בהצעת החוק הפרטית, שכן המבקשים אינם האחרונים מבין השוהים הבלתי חוקיים בישראל ואין מדובר בעבריינים המסכנים את שלום הציבור. מאידך, הרחקתם מישראל תמנע מהם את האפשרות ליהנות מהצעת החוק הפרטית אם תתקבל ותגרום להם לנזק בלתי הפיך.

8.         לעניין סיכויי הערעור טוענים המבקשים כי פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים מבוסס על טעות עובדתית בולטת ומשכך סיכוייהם בערעור טובים. לטענתם, שגה בית המשפט המחוזי משקבע שאין לפניו החלטה מנהלית אותה המבקשים תוקפים, שכן המבקשים עתרו כנגד החלטה קונקרטית של שר הפנים שלא להקפיא את הליכי הרחקתם מהארץ עד לדיון בהצעת החוק הפרטית. עוד טוענים המבקשים כי העתירה מכוונת לשמירת המצב הקיים וגם בשל כך סיכויי הערעור טובים. בנוסף לכך טוענים המבקשים כי גם בעניינם של העובדים הזרים וילדיהם החליט המשיב שלא להיעתר לבקשתם לעכב את הליכי הרחקתם והרחקת ילדיהם מהארץ, אולם בהתערבות ראש הממשלה הוקפאו הליכי הגירוש עד לדיון בממשלה, כל זאת למרות שלא היה כל מקור חוקי שהסדיר את מעמדתם של העובדים הזרים וילדיהם עד לדיון בעניינם. העותרים מוסיפים לטעון בחזיתות נוספות לעניין סיכויי הערעור אך איני סבור כי מדובר בטענות משמעותיות שיש בהן לשנות את דינה של הבקשה שלפניי ומשכך לא אפרטן, הגם שנתתי להן את דעתי בבואי להחליט בבקשה.

דיון והכרעה

9.         לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה, בהודעת הערעור שהגישו המבקשים לבית משפט זה כמו גם בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי לבקש את תגובת המשיב, זאת מהטעמים המפורטים להלן.

10.       הלכה היא כי בעל דין אשר זכה בהליך משפטי זכאי לממש את פירות זכייתו באופן מיידי וכי הגשת ערעור על פסק הדין אין בה, כשלעצמה, כדי לעכב את ביצועו. לפיכך, על העותר לעיכוב ביצוע להראות כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו [ראו למשל: החלטתה של השופטת א' חיות בעע"ם 1672/09 מודיעין אזרחי בע"מ נ' השמירה בע"מ (לא פורסם, 31.3.2009)].

11.       על פניו סיכויי הערעור של המבקשים אינם טובים. גם אם אניח לצורך הדיון בבקשה זו בלבד כי לפני בית המשפט לעניינים מנהליים עמדה החלטה של רשות מוסמכת אותה תקפו המבקשים בעתירתם, הרי שגם אז לכאורה דין הערעור להידחות. במה דברים אמורים? בין אם המבקשים עתרו כנגד החלטת המשיב ובין אם לאו, הרי שיש להתייחס לעיקר ולמהות. לב ליבה של העתירה נשען על קיומה של הצעת חוק פרטית שעתידה, כך מקווים המבקשים, לשנות את הסטאטוס של המבקשים כשוהים בלתי חוקיים. בית המשפט לעניינים מנהליים קבע כי אין בהצעת החוק הפרטית כדי להצדיק את עיכוב ביצוע הרחקתם של המבקשים שהם שוהים בלתי חוקיים בישראל, משום שעסקינן בהצעת חוק פרטית המנוגדת למדיניות הממשלה לא ברור מה גורלה של הצעת חוק זו, מתי תובא לדיון במליאת הכנסת אם בכלל ומה תהא מתכונתה בתום הליכי החקיקה, כל זאת כאשר מדובר במבקשים שהסטאטוס המשפטי שלהם הוא "שוהים בלתי חוקיים" ולאחר שניתנו להם ארכות רבות לעזיבת הארץ. פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים נומק היטב ואיני סבור שנפל בו פגם כלשהו.

12.       בית המשפט לעניינים מנהליים ציין כי הצעת החוק הפרטית היא למעשה עניין תיאורטי. מכאן ניתן ללמוד, גם אם הדבר לא צויין מפורשות, כי בית המשפט לעניינים מנהליים סבר שהחלטתו של המשיב סבירה ושקולה ולא נפל בה פגם, שכן אין בקיומה של הצעת חוק פרטית להוות שינוי נסיבות ממשי המצדיק את שינוי החלטתו של המשיב והשהיית יישום מדיניות ההגירה של הממשלה. כפי שעולה ממכתב המשיב שצורף להודעת המבקשים, החלטתו של המשיב התקבלה לאחר שהגורמים המקצועיים הצריכים לעניין בחנו ושקלו את הטעמים הרלבנטיים. לאחר שהרשות המוסמכת הפעילה את סמכותה כדין ושקלה את העניין, ובהיעדר נסיבות חדשות ממשיות וקונקרטיות המצדיקות את שינוי החלטתה, הרי שלא נפל פגם בהחלטתו של המשיב שלא להשהות את הליכי הרחקתם של המבקשים מהארץ. זאת ועוד, עתירתם של המבקשים נדחתה גם משום היותה כוללנית ובשל העובדה כי עלתה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט.

13.       האנלוגיה שהמבקשים מנסים לערוך לעניינם של העובדים הזרים וילדיהם אינה מן העניין. ראשית, בשונה מהעניין שלפניי, בעניינם של העובדים הזרים וילדיהם התערב ראש הממשלה בהחלטתו של המשיב והשהה את גירושם מן הארץ. שנית, בשונה מהעניין שלפניי בעניינם של העובדים הזרים וילדיהם הנושא הובא לדיון קונקרטי בממשלה בתוך פרק זמן מוגדר לאחר שראש הממשלה התערב בהחלטתו של המשיב, ומשכך יתכן כי הייתה הצדקה לדחיית גירושם.